החלטה בתיק בש"א 004632/05

א.         לפני "בקשה דחופה לצו מניעה זמני" בה ביקשה חברת גלמר עיצוב בעץ בע"מ לאסור על יניב נגר, אשר בן דוד ומיכאל בן דוד "או על מי מטעמם להעתיק ו/או לחקות ו/או לייצר ו/או לשווק ו/או למכור ו/או להפיץ ו/או לעשות כל שימוש ו/או להפיק כל טובת הנאה מהמדגמים והעיצובים של רהיטי המבקשת ולהפסיק לאלתר במעשי הפגיעה בעיסוקה ובקניינה של המבקשת הנעשים על ידי המשיבים באופן גס ובוטה."

הבקשה הוגשה במסגרת תיק אזרחי 1215/05 בו התבקשו סעדים כספיים וכן "צו מניעה קבוע אשר יורה לנתבעים להפסיק להעתיק ו/או לייצר ו/או למכור רהיטי ילדים על פי עיצובי התובעת".

ב.         בהתאם להודעה שהוגשה לבית המשפט ב-12.4.05 מטעם התובעת ונתבע 3, נמחק נתבע 3 מהתביעה ומהבקשה.

ג.          לאחר דיון במעמד הצדדים ב-7.3.05 בבקשה שלפני הודיעה באת כח המבקשת לבית המשפט ב-12.4.05 כי לאור עדותו של משיב 2 בחקירתו על תצהירו כי הוא לא ייצר מוצר מהמוצרים נושא ההליכים, המבקשת אינה עומדת על מתן צו נגד משיב 2, מבקשת המבקשת למחוק את משיב 2 מהבקשה, ללא צו להוצאות. ב-17.4.05 נמחק משיב 2 מהבקשה. משיב 2 הגיב בהודעה כי הוא עומד על חיוב המבקשת בהוצאות.

לאור השלב בו הוגשה הבקשה למחוק את משיב 2 כמשיב ומאחר ונראה שמעיקרא לא היתה בידי המבקשת תשתית ראייתית לביסוס בקשתה נגדו, איני רואה טעם לשלילת הוצאות ממשיב 2, אשר מינה עורך דין שהגיש בשמו תשובה והתייצב ונטל חלק בדיון במעמד הצדדים.  המבקשת תשלם למשיב 2 הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך-.7,500 ש"ח.

ד.         נותר לדון בבקשה נגד משיב 1.

            לאחר עיון בפרוטוקול ובטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:

1.                   הסעד הזמני שהתבקש רחב, ואינו מתייחס לדגמים ספציפיים.

2.                   בבקשה נטען כי עיסקו של משיב 1 מבוסס "על העתקת רהיטי הילדים אשר שייכים למבקשת, ייצורם ומכירתם ללקוחות פוטנציאליים של המבקשת...".

עוד נטען כי משיב 1 "מפנה בעזות מצח את לקוחותיו לאולם התצוגה של גלמר עיצוב על מנת שיתרשמו מן הרהיטים ויצביעו על הרהיט אותו הם מבקשים כי המשיבים יעתיקו".

התשתית הראייתית להוכחת הטענה - תמליל שיחה בין משיב 1 לחוקרת אשר נשלחה בשירות המבקשת למשיב 1, ויזמה הזמנת 4 פריטי ריהוט שכמותם מיוצרים על ידי המבקשת, בסכום כולל של 5,800 ש"ח.

המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית לכאורית להוכיח את טענתה כי משיב 1 נוהג להפנות את לקוחותיו לאולם התצוגה של המבקשת כדי לבחור פריטים שכמותם ייצר עבורם.

החוקרת הקליטה 3 שיחות עם משיב 1. המבקשת הציגה תמליל שיחה אחת בלבד, ונמנעה מהצגת תמליל השיחות האחרות. בין התמלילים שלא הוצגו - תמליל השיחה הראשונה, ממנו ניתן ללמוד אם היה זה משיב 1 שהפנה את החוקרת לאולם התצוגה של המבקשת.

המבקשת לא הציגה שמץ ראיה להוכיח שמשיב 1 הפנה לאולם התצוגה של המבקשת לקוח כלשהו (למעט אולי החוקרת הנזכרת).

על בסיס תמליל השיחה עם החוקרת לא היה ראוי להציג את משיב 1 בבקשה כמי שעיסקו מבוסס על העתקת רהיטי ילדים שעוצבו על ידי המבקשת, תוך הפניית לקוחותיו לאולם התצוגה של המבקשת.

3.                   בסעיף 1 לכתב התביעה נטען: "ענייננו בהפרת זכויות במדגם רשום ובמדגמים שאינם רשומים". הטענה בכתב התביעה בדבר הפרת מדגם רשום נטענה בידיעה ברורה שהטענה אינה נכונה, שכן לא הוצגה תעודת מדגם, כי אם העתק בקשה מ-30.9.03 לרישום מדגם על דגם מסויים של מיטה המכונה "מיטת האוסף", בקשה שעד כה לא נענתה.

4.                   המבקשת טוענת לזכויות יוצרים.

המבקשת עוסקת בייצור סדרתי של רהיטים. ככל שיש בדגמים המיוצרים על ידה חדשנות או יחודיות, ייצור הרהיטים אינו מקנה למבקשת זכות לפי חוק זכויות יוצרים 1911.

המבקשת לא הציגה תיקי מוצר עם תרשימים העשויים להוות נושא לזכות יוצרים, ולא טענה כי המשיב מעתיק את תרשימיה.